Back

ⓘ שיכון פאג"י




שיכון פאגי
                                     

ⓘ שיכון פאג"י

תוכנית השכונה ממזרח לשכונת סנהדריה גובשה בשנת 1945. אבן פינה לשכונה הונחה ב-21 במרץ 1946. היא נבנתה על ידי קבוצת משתכנים חרדים, מאנשי פאג"י, בראשותו של אברהם זאב טרגר, ועמו אברהם אליהו מוקוטובסקי הוא אליהו כי טוב, מחבר ספר התודעה, ובסיוע הרב יצחק אביגדור אורנשטיין ועוד.

השכונה תוכננה על ידי האדריכל יוסף שנברגר. בדצמבר 1946 תוארה השכונה:

"השכונה החדשה היא בת ששים דירה, בנות 3 או 2 וחצי חדר, בשלושה בנינים גדולים בני שלוש קומות, מקבילים זת לוה, וריוח מספיק ביניהם, שיינטע אילנות ושיחים. סגנון הבניה - חדיש."

ביוזמת מקימי השכונה הוקמו בשכונה מפעל דפוס ומאפיית לחם. בסוף 1946 נסלל רחוב הרב בלוי המחבר את השכונה לרחוב שמואל הנביא.

לאחר כיבוש בית הספר לשוטרים על ידי הלגיון הירדני נסוגו לוחמי האצ"ל לשיכון פאג"י ומיקמו בו את עמדותיהם הקדמיות. תושבי השכונה פונו ממנה ובימים שלאחר מכן יצאו מבית הספר לשוטרים כוחות של הלגיון לתקוף את סנהדריה ושיכון פאג"י, אך נהדפו. ב-22 בפברואר 1949 חזרו תושבי השכונה לבתיהם. לאור הקרבה לקו העירוני, חלק מן המתיישבים לא חזרו לגור בה והעדיפו לגור בשכונות שנכבשו מן הערבים, כשכונת קטמון. במקומם באו לגור בשכונה ניצולי שואה מהונגריה. במרץ 1950 חגגו בשכונה את שיקומה לאחר הקרבות.

עד למלחמת ששת הימים נחשבה השכונה כשכונת ספר בירושלים ובינה לבין בית הספר לשוטרים הוקמו ביצורים. לאחר מלחמת ששת הימים נבנו סביב שיכון פאג"י השכונות רמת אשכול ומעלות דפנה.

רבני השכונה היו הרב בנימין זאב יעקובזון, הרב יעקב בלוי וכיום הרב חיים יוסף בלוי.