Back

ⓘ רוסה




רוסה
                                     

ⓘ רוסה

רוּסֶה היא עיר נמל בבולגריה והחמישית בגודלה מבחינת כמות אוכלוסין במדינה. רוסה היא בירת מחוז רוסה ושוכנת בצפון המדינה, על גדות הדנובה, בסמוך לגבול עם רומניה, 251 קילומטרים מהבירה סופיה.

                                     

1.1. היסטוריה העת העתיקה וימי הביניים

שרידי התיישבות מאורגנת ומצודה שנמצאו באזור מתוארכים למאה ה-3 לפנה"ס, עידן הממלכה התראקית. בתקופת אספסיאנוס הקימו הרומאים במקום מצודה, כחלק מביצורי הגבול הצפוני של מואסיה. שמה של המצודה - סקסגינטה פריסטה Sexaginta Prista בא מעירוב של לטינית ויוונית ומשמעותו העיר בת 60 הספינות. לאחר הפיצול באימפריה הרומית עברה המצודה לחזקת האימפריה הביזנטית ובמהלך המאה ה-6 הוחרבה בפשיטות של שבטים אווארים וסלאבים. במהלך המאה ה-13 תקופת האימפריה הבולגרית השנייה, הוקמה בסמוך לשרידי המצודה הרומית, מצודת דרכים חדשה שנקראה רוּסִי והיוותה חלק ממערך ההגנה של האימפריה הבולגרית.

                                     

1.2. היסטוריה התקופה העותמאנית

ב-1388 נפלה מצודת רוסי בידי צבאותיו של מוראט הראשון סולטאן האימפריה העותמאנית. ב-1595 נכבשה העיר על ידי מיכאי האמיץ נסיך וולאכיה ולאחר כיבושה מחדש הרחיבו העותמאנים את ביצוריה ובמהלך המאה ה-18 היא הפכה לאחת ממצודותיהם המרכזיות. בתקופה בה שלטה במקום האימפריה העותמאנית נקראה העיר רוסצוק Rusçuk וכך היא קרויה על ידי היהודים יוצאי בולגריה עד ימינו. ב-1864 נקבעה העיר כמקום מושבו של הפחה וכבירת פלך הדנובה של האימפריה. בתקופה זו עברה העיר מהפכה חינוכית ותרבותית, כאשר נבנו בתי ספר עצמאיים, הופץ עיתון בשפה הבולגרית ונפתחו קונסוליות של מדינות אירופיות.

                                     

1.3. היסטוריה לאחר עצמאות בולגריה

ב-20 בפברואר 1878, במהלך המלחמה העותמאנית-רוסית 1877–1878, נכבשה העיר בידי צבא האימפריה הרוסית ולאחריה נכללה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין בשטחה של נסיכות בולגריה. בשלהי המאה ה-19 התפתחה רוסה לכדי מרכז כלכלי ותרבותי אזורי ואוכלוסייתה הורכבה מתמהיל אתני שכלל 43.36% בולגרים, 39.2% טורקים ו-7.43% יהודים. לאחר מלחמת הבלקן השנייה איבדו הבולגרים את חבל דרום דוברוגה לממלכת רומניה ורוסה שהייתה מרכז כלכלי אזורי לחבל, איבדה מחשיבותה וסבלה ממשבר כלכלי חריף. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה העיר בסיס לוגיסטי לורמכט ומצבורי הדלק שבה היוו יעד להתקפות פרטיזנים.

רוסה מחוברת אל העיר הרומנית גיורגיו Giurgiu באמצעות גשר שנחנך ב-1954 המכונה "גשר הידידות" ומתוח מעל הדנובה. רוסה ידועה בשל מבני המגורים והציבור שבה שחלקם נבנו בסגנונות אדריכלות הבארוק ורוקוקו וכן בשל הטיילת שלאורך החוף, הפנתיאון לזכר מרד אפריל הבולגרי ומספר מוזיאונים.

                                     

2. כלכלה ותחבורה

רוסה היא מרכז תעשייתי ולוגיסטי בבולגריה. בפאתי העיר 2 אזורי תעשייה ואחסנה מרכזיים וכן 2 מרכזי דיוטי פרי. בסמוך לעיר תחנת כוח תרמודינמית המייצרת חשמל בהספק של 600 מגה וולט אמפר ונמצאת בבעלות חברת אנרגיה מסלובניה. ענפי התעשייה המרכזיים ברוסה הם עיבוד מזון, טקסטיל, תעשייה כימית וזיקוק נפט. בנמל העיר קיימת מספנה ובה מתחזקים ומתקנים ספינות. רוסה ממוקמת במרכז צומת מסילות רכבת בבולגריה. קו הרכבת הראשון לעיר נחנך עוד ב-1867 ובימינו היא מקושרת לסופיה, וארנה ובוקרשט בקווים מהירים. כ-15 קילומטרים דרומית מזרחית לעיר ממוקם נמל התעופה שְטְרָאקְלֶבוֹ המשמש לתעבורת סחורות ונוסעים פנים-בולגרית.

                                     

3. דמוגרפיה

אוכלוסיית העיר מצויה במגמת קיטון בשל שיעור תמותה העולה על שיעור הילודה ובשל הגירה שלילית שנבעה מהמשבר הכלכלי שחוותה בולגריה לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי. בעשור הראשון של המאה ה-21 קטנה אוכלוסיית העיר ב-14.48%.

                                     

4. אקלים

ברוסה שורר אקלים ממוזג מתון. ברצועה צרה לאורך הדנובה קיימים מאפיינים מסוימים של אקלים ים-תיכוני. הטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על 12 o c וערכי הקיצון הממוצעים נעים מ-0 o c בינואר ועד 23 o c ביולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 112 מילימטרים.

                                     

5. הקהילה היהודית

ערך מורחב – יהדות רוסה

הקהילה היהודית ברוסה נוסדה בשלהי המאה ה-18 על ידי פליטים יהודים מבלגרד. במהלך המאה ה-19 הותקפה הקהילה מספר פעמים על ידי חיילי צבא האימפריה הרוסית במסגרת המלחמות בין העותמאנים לרוסים. יהודי העיר נטשו אותה מספר פעמים, נמלטו לבוקרשט, וחלקם שבו מאוחר יותר. בראשית המאה ה-20 מנתה הקהילה 4.000 נפשות. בעיר פעלה מערכת חינוך יהודית מפותחת ובה כיתות גן, בית ספר יסודי ופרו גמנסיה. בקרב בני הקהילה נרשמה פעילות ציונית ענפה לצד פעילות קומוניסטית.

בספטמבר 1939 גורשו כמה מאות מיהודי העיר במסגרת המסע לגירוש נתינים זרים, ובינואר 1940 הוחל על בני הקהילה החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג. ב-10 במאי 1943 תוכנן גירושם של 477 מיהודי רוסה וראזגרד למחנות ההשמדה כמכסה ראשונית לקראת גירוש כל בני הקהילה, אך הוא לא יצא לפועל. ביולי 1943 גורשו כמה מאות מיהודי העיר וחלקם נשלחו לשלושה מחנות ריכוז שהיו פזורים בשטח ממלכת בולגריה ופעלו עד ספטמבר 1944. מרבית יהודי העיר עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה.